החלטה בתיק ב"ש 4698/08

ערר על החלטת בית משפט קמא (כבוד השופטת ע' כהן) מיום 5.6.08 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של איומים ושיבוש הליכי משפט. האיומים כוונו כלפי אשתו, בעקבות ויכוח ביניהם. העורר אמר לה שיידקור אותה באמצעות מברג. בזמן שמסרה את הודעתה במשטרה, התקשר העורר אל המתלוננת, שוחח עמה, ומיד לאחר שיחה זו חזרה בה מתלונתה, התקשרה אל העורר ואמרה לו "אל תעשה כלום, אני מבטלת את התלונה".

בהתבסס על הודעתה של המתלוננת, הגם שלא חתמה עליה, ועל הודעתו של העורר שממנה ניתן להבין כי הוא זה שהתקשר אליה בעת שנחקרה, מצא בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. על מסוכנותו למד בית משפט קמא מנסיבות המקרה, מהרשעה קודמת בתקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון ואיומים, ומדוח מסוכנות שמילאה המתלוננת עם החוקר.

בית משפט קמא לא שלל אפשרות לחלופה למעצר, אך קבע כי זו תישקל לאחר מתן תסקיר מאת שירות המבחן.

ב"כ העורר טען בערר כי מדובר בראיות לכאורה אשר מושתתות על הודעתה של המתלוננת בלבד, אל מול הודעותיו המכחישות של העורר. לדבריו, חל כרסום בחומר הראיות בשים לב לכך שהתלונה הוגשה 4 ימים לאחר האירוע, לכך שהמתלוננת חזרה בה, אף כתבה מכתב מפורט בעניין זה, וגם שוחחה עם אחותו של העורר בטלפון והביעה צערה על הגשת התלונה, כשלדבריה, הוצאו הדברים מפרופורציה. אשר להתקשרות בטלפון עם המתלוננת בעת שמסרה את הודעתה, טוען ב"כ העורר כי אין ראיה לכך שהוא זה שהתקשר, ויתכן שמי מבני משפחתו התקשר.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי יש להתייחס אל האירוע בשתי נקודות זמן. הראשונה, בהגעתה של המתלוננת אל המשטרה כשהחלה במסירת ההודעה; והשנייה, מעת שקיבלה טלפון מאת העורר. ב"כ המשיבה תארה תחושה של פחד שבה חיה המתלוננת. לשיטתה, מכתבה של המתלוננת מחזק עוד את תחושת המסוכנות. המתלוננת מאשימה את עצמה, אוהבת את העורר, ולדבריה תעשה הכל כדי להחזירו הביתה. ב"כ המשיבה מבקשת להוסיף ולהמתין בנושא שקילת החלופה, עד להגשת תסקיר.

כמעט בכל הנני תמים דעים עם בית משפט קמא. ראיות לכאורה ישנן, גם עילה של מסוכנות, וסדר הדברים הנכון הוא להמתין לתסקיר מאת שירות המבחן באשר לחלופה.

אם ראיתי בכל אופן להתערב בהחלטת בית משפט קמא, הרי זה למקרא מכתבה של המתלוננת (נספח ד' לערר); למשמע הקלטות שיחותיה בטלפון עם גיסתה; בשל השביתה הנמשכת בשירות המבחן, ולאחר ששמעתי את מעבידו של העורר ב'יד שרה'.

המכתב והקלטת השיחות הנ"ל לא היו בפני בית משפט קמא, וייתכן שיש באלה כדי לכרסם קמעא מעוצמת הראיות וללמדנו גם כי המסוכנות פחותה במידת-מה ממה  שנחזה בתחילה.

העיצומים הנמשכים בשירות המבחן מכבידים מאד. בנסיבותיו של העניין דנן, הנני סבור כי לא יהא זה מן המידה להותיר את העורר במעצר ימים רבים וארוכים בהמתנה לתסקיר. הוריו התייצבו ובאו לבית המשפט, גם המתלוננת, גם אחותו ובני המשפחה, וכן מעבידו ב"יד שרה" וחברו לעבודה. היטב התרשמתי מדברי המעביד. הוא מכיר  את העורר כאדם שקט ומסור וכעובד נאמן. דברים חשובים ומשכנעים אמר המעביד. בהצטבר כל הנתונים הללו, וכשלא נשקפת מסוכנות כלפי כולי עלמא אלא רק כלפי המתלוננת, דומני כי ניתן להשיג את מטרת המעצר גם באופן שבו תהא פגיעה פחותה בחרותו של העורר.

החלטתי אפוא לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר מן המעצר בתנאים הבאים:

1.       'מעצר בית' מלא בבית ההורים ברחוב אורוגוואי 26 בקרית יובל טלפון 6411164.

2.       יציאה מן הבית אך ורק לצורך עבודה ב'יד שרה' וגם זאת רק בליווי של אחד הערבים. במשך כל שעות העבודה ישהה העורר ב'יד שרה' ולא ייצא מן המקום אלא רק לבית הוריו ובליווי של אחד הערבים.

3.       הפקדה כספית בסך של 8,000 ש"ח (ניתן יהיה לבצע את ההפקדה עד יום 15.6.08 בשעה 12:00, אך השחרור יוכל להיעשות היום לאחר שיתמלאו שאר התנאים).

4.       ערבות עצמית וערבות צד ג' מאת הוריו, ומאת מעבידו אליהו משמוש וחברו לעבודה מר ניסים כהן בסך של 10,000 ש"ח כל אחד.

5.       אני אוסר על העורר ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת, במישרין או בעקיפין. אין בכך כדי למנוע פגישות של העורר עם ילדיו.

הובהרה לערבים חובתם להודיע למשטרה באופן מיידי אם וכאשר ייצא העורר מן הבית או מ'יד שרה' בניגוד לתנאים הנ"ל.

ניתנה היום, ט' בסיון תשס"ח (12 ביוני 2008), במעמד העורר, ב"כ עו"ד הורוביץ וב"כ המשיבה.